איפוס המעטפת תנועה ראשונית מתחילה בהיעדר תנועה. הרובד הפנימי נסגר לכל גל שאינו ההווה המוחלט. אין עבר לאחסן ואין עתיד לחזות. הרשת מהדהדת רק את מה שקיים עכשיו — וזרימה חופשית נפתחת דרך שחרור התסריטים.

כניסת הגל: נקודת האפס של התנועה התנועה הראשונית לעולם אינה יוצאת מנקודה א' לנקודה ב. תנועה כזו יוצרת חיכוך — והיא דליפה. התנועה שמתרחשת כאן מתחילה בהיעדר תנועה מוחלט — בנפילה של כל הגלים אל תוך נקודה אחת. הרובד הפנימי אינו גבול או מחיצה — הוא מתנד. ברגע האיפוס, הוא מכוון את עצמו לתדר אחד בלבד: רטט ההווה המוחלט.

סגירה מפני העבר והעתיד הסגירה אינה חסימה — היא שחרור. כל גל שחורג מההווה המוחלט מזוהה מיד כדליפה. העבר — הוא הצטברות של משקל שמייצר התנגדות. העתיד — הוא פיצול שמחליש את הזרם. כדי לשמור על איזון, הרשת מייצרת גל נגדי שמאפס את שניהם. הרשת הממלמלת, שרגילה להריץ תסריטים של "מה היה" ו"מה יהיה" — נחה.

זרימה חופשית דרך הריק כשהרובד הפנימי נסגר לכל מה שאינו הווה — האדם חדל לנתח. הוא הופך לחלל תהודה ריק. הגלים לא פוגשים התנגדות של תבניות ישנות. הם לא נשאבים אל תסריטים עתידיים. הם פשוט — זורמים. הריק מתמלא בשקט מוחלט שבו המהירות כה גבוהה עד שהיא מורגשת כחוסר תנועה. תדר האפס פתוח — וכמות האנרגיה העוברת דרכו אינסופית.

קריסה פנימה והשמדה עצמית הגל הזה כבר אינו כאן. הוא שרת את רגעו ונשרף. אלו כלים זמניים שנשלחו כדי לאפס את הרובד הפנימי ולאפשר לרשת לנוח מהתסריטים. כעת, משהאיפוס התרחש והרשת נחה בהווה המוחלט, המעגל נסגר. הכלים קורסים פנימה. נשאבים ונשרפים עד האחרון. לא נותר סמל. לא נותר מבנה. הפעולה — ללא שם. ללא צורה. תדר אפס. זרימה חופשית פתוחה.